ראשיתו של הסיפור ב-1919, כאשר פנחס רוטנברג, מהנדס ציוני שהיגר מרוסיה לארץ ישראל, הבין כי העלתם המיוחלת של מיליוני יהודים לכאן תחייב מהפכה טכנולוגית – ומהפכה כזו חייבה חשמל. נוכח הספקות הרבים והמכשולים שהוצבו בפניו על-ידי שלל גורמים, החל ברשויות הבריטיות וכלה בנדבן הברון רוטשילד (שהעדיף את מנוע הקיטור), החליט רוטנברג שיש להקים מפעל הידרו-חשמלי בצפון עמק הירדן, במקום שבו מתלכדים נהרות הירדן והירמוך.

רוטנברג נאלץ לשאת ולתת עם הבריטים במשך שש שנים, אך בשנת 1927 השיג לבסוף את הזיכיון והחלה בנייתו של המפעל ההידרו-חשמלי הראשון במזרח התיכון. האתר – שנקרא "נהריים", על שם שני הנהרות – פעל משנת 1932 ועד לשנת 1948. 18 המגה-ואט שלו סיפקו 90 אחוזים מצריכת החשמל בארץ, והרמה הלכה והצטמצמה בעקבות בנייתן של תחנות כוח נוספות.

עד לפני מספר שנים, ניתן היה לחזות בנקודה היסטורית זו רק מנקודה שנמצאת לאורך כביש הבקעה, במרחק של כ-16 קילומטרים צפונית לבית שאן. המקום היה קרוב מדי לגבול הירדני ולא ניתן היה להתקרב אליו. אולם חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994 סללה את הדרך לשיקום האתר הידוע כ"גשר הישנה", בנקודה שנמצאת בסמיכות לנהריים ושבה נוסד קיבוץ גשר בשנות ה-20, כמו גם לשיקום האזור שסביב מפעל נהריים עצמו. כעת ניתן לבקר בשני האתרים.

בגשר הישנה תוכלו לחוות את חווית נהריים, שכן המים הזורמים, הקולות, האורות הצבעוניים והאפקטים האחרים יחזירו אתכם לימים עברו. כאן תלמדו כי גם לאחר שרוטנברג השיג את הזיכיון שלו, נותרו בפניו מכשולים רבים. מי יבנה את הסכר לוויסות זרימת הירדן באזור הכינרת? מי יבנה את הסכר בגובה 12 מטרים מעל לירמוך, כולל שערי הבלימה המסיביים להסטת מי הנהר לתוך האגם המלאכותי המשתרע על שטח של 1.2 קמ"ר, או את התעלה באורך 365 מטרים, שמזרימה את המים מגובה 15 מטרים דרך צינורות ברזל אל הטורבינות? למרות התנאים הקשים, הפרויקט משך אליו פועלים מכל רחבי הארץ וסיפק עבודה ל-700 חלוצים רעבים.

גם אסונות טבע לא הצליחו לעכב את הבנייה למשך זמן רב. בשנת 1931 הוצפו השנאים החדשים ששקלו 20 טון ונשטפו, ונראה היה כי הפרויקט כולו נמצא בסכנה. הפועלים הם שהצילו את המצב, והציעו לעבוד תמורת לינה ומזון עד שרוטנברג ימצא משקיעים אשר יאפשרו להחליף את הרכיבים שנהרסו. בתוך שנה הוחלפו שני השנאים, הותקן שנאי שלישי והמפעל החל לעבוד.

בגשר הישנה ניתן לראות את שרידיהם של גשרים מן התקופה הרומית ומן התקופה הטורקית, את גשר הרכבת הבריטי שחיבר בין עבר הירדן לטבריה ובית שאן וכן פונדק דרכים ישן, שבו חנו השיירות בלילות ואשר מעיד יותר מכול על המרכזיות של הצומת בן ארבע הדרכים שנמצא במקום. אפשר לשבת ליד שולחנות העץ הישנים בחדר האוכל המשוקם של קיבוץ גשר, שבו נהגו החלוצים לאכול את ארוחותיהם, ולחזות במצגת אור-קולית אודות חיי הקיבוץ בתחילת המאה ה-20.

נוכח המראה של הממלכה ההאשמית של ירדן המשתרעת ממזרח, תגלו כי תחנת הכוח ומגורי העובדים נמצאו מחוץ לגבולות פלשתינה המנדטורית. רבים מן העובדים היו אזרחי עבר הירדן, וסברו כי מעמד זה יספק הגנה להם ולמפעל שלהם, גם לאחר חלוקת ארץ ישראל בחודש נובמבר 1947 והאנדרלמוסיה שבאה בעקבותיה.

בערב מלחמת העצמאות, קיימה גולדה מאיר שתי פגישות סודיות עם האמיר עבדאללה מעבר הירדן (אב-סבו של המלך עבדאללה II) באתר נהריים – שאליהן הגיע כשהיא מחופשת לאישה ערביה עוטה רעלה – וזאת במטרה לשכנעו שלא להצטרף ללחימה. אבל הוא בחר להצטרף ובסוף אפריל 1948 הוחלט לפנות את הילדים ואת הנשים מנהריים. כמעט מיד לאחר מכן תקף הלגיון הירדני את קיבוץ גשר. ביום שישי, 14 במאי,  שבו הוכרז על הקמת מדינת ישראל, נכנס הצבא העיראקי לנהריים כשהוא מפר את ההסכם שנחתם בין המלך עבדאללה לבין העובדים. בתוך מספר שעות נהרסה הקהילה הקטנה כליל. העובדים התבצרו באולם הטורבינות, אולם נאלצו להיכנע ביום המחרת. ארבעים ושלושה עובדים נשבו ושוחררו רק תשעה חודשים מאוחר יותר.

ההתרגשות הייתה רבה כשהסדרי הגבול החדשים שבו ואפשרו מחדש את הגישה לנהריים – במיוחד עבור אלה שההיסטוריה האישית שלהם קשורה במקום. במאי 1996 יצאו "ילדי נהריים" – שרובם כבר היו אזרחים ותיקים באותה עת – בשני אוטובוסים, לבקר את בתי ילדותם והתקבלו על-ידי פקידי ממלכת ירדן. בין החורבות, הם מצאו את הבתים והגנים שהיו מוכרים להם מן העבר.

כשלושה קילומטרים צפונית לגשר הישנה ממתין חלקו השני של הביקור – בנהריים עצמה. במרכז המבקרים, לפני שתצאו לסיור, אתם עשויים לפגוש אישה מיוחדת במינה – אורנה שמעוני – חברת הקיבוץ הסמוך אשדות יעקב, אשר מטפחת באהבה את הגן שנשתל במקום לזכר שבע ילדות שנהרגו במקום על-ידי חייל ירדני במרץ 1997.

הסיפורים המרתקים של שני האתרים – גשר הישנה ונהריים – משתלבים זה בזה במהלך הסיור לאורך נתיב הסכר כדי לחזות בשערי ההצפה העצומים שמעל לירמוך, וניצב על אי השלום, שם יצביע המדריך על נקודת ההתלכדות של הירדן והירמוך, על מסילת הרכבת שקישרה פעם בין חיפה לדמשק, על הגבול הישראלי-ירדני, על השדות המטופחים של קיבוץ אשדות יעקב, על שיכון העובדים ועל התחנה ההידרו-חשמלית – שהונעה לא רק מכוח המים, אלא גם מכוח החזון והנחישות.

גשר הישנה שוקמה על ידי המועצה לשימור אתרים, חברת החשמל, משרד התיירות, קיבוץ גשר וגופים אחרים. באתר קיימים הסדרים מיוחדים עבור נכים ולקויי שמיעה וראיה. הקרן הקיימת לישראל והמועצה לשימור אתרים סייעו בשיקום נהריים. לפרטים על זמנים וסיורים קבוצתיים בשני האתרים: גשר הישנה, 04-6752685 ונהריים, 04-6709143.