קובי סמרנו

כשהחליטו לשקם מחדש את עמק החולה חשבו שהישראלים ימעטו להגיע ותכננו מקום שמתאים לחובבי צפרות מחו"ל. שבועות ספורים לאחר שנפתח המקום הבינו שמדובר בטעות. הישראלים אוהבים את הטבע. במיוחד כזה שאפשר לראות מקרוב. כמעט להרגיש.

אז יצאנו לבדוק. אני, הבן הצעיר שלי (5), הבן הגדול (8) ואת האמא השארנו בבית, שיהיה לה שקט בשבת. בלי להרגיש, במהלך היום הזה הבנתי שזה מסוג הטיולים, שבלי הרבה מילים הילדים ואני מבינים הרבה מאוד דברים על עצמנו ועל הטבע. או במילים אחרות: חלום של כל מנהל בית ספר. הילדים שותקים ולומדים בלי להפריע.

פשוט כי הם נהנים. הדרך לצפון ירוקה ויפה, השדות מרהיבים. הכניסה לאגמון מכביש 90, בין ראש פינה לקריית שמונה. חניון גדול ונוח. כניסה. הילדים מזהים מיד שזה הרגע לבחור במה נסתובב. הגדול רוצה אופניים לבד, הקטן אופניים בזוג ואני משתוקק לרכב גולף. תמיד האמנתי שאני יכול להיות שחקן טוב ואף פעם לא ניסיתי. אולי כדאי להתחיל מלנהוג בכזה. בלי מילים כולם מבינים שזאת האפשרות האולטימטיבית. תשלום סמלי ויצאנו לדרך.

הגדול עם הגב אלי, מצויד במשקפת ובסנדוויץ' של אמא. מי צריך יותר. שקט והירוק מתחיל להשתלט עלינו. למרות עשרות המכוניות שראינו בכניסה זה מרגיש שאנחנו לבד בעולם הזה.

הילדים מתחילים לשאול שאלות ואני מדמיין שככה היה פה פעם. אגמון החולה נמצא על נתיב הנדידה העולמי ונחשב לאחד מחמשת האתרים החשובים בעולם לצפרות. אני מסביר לילדים ומתפלא מכך שאני באמת זוכר את מה שקראתי בכניסה.

מדי שנה עוברים באגמון 500 מיליון ציפורים בשנה, ובאתר עד כה נספרו 394 מינים, חלקם בסכנת הכחדה וחלקם נדירים. מה שהפך את האגמון לאתר עלייה לרגל לצפרים מכל העולם. אני חושב בלב שלא רק ציפורים נמשכות למים, גם בני אדם. לפני כמה שנים המדינה החליטה שיש לשקם חלק מימת החולה כדי לשמור על אדמות הכבול בעמק החולה. מאז ייבוש החולה הבחינו כי האדמה באזור מתכלה וגורמת לזיהום של מקורות המים באזור. פרויקט השיקום הוטל על קק"ל וזו מפתחת את המקום בשיתוף עם חקלאי האזור כבר כמה שנים.

אנחנו ממשיכם בסיור, נתקלים בנוטריה שמשתזפת בשמש ומנקה את עצמה, שקנאי שהחליט להישאר קצת יותר מלילה, חמור שנוער את עצמו לדעת ומצחיק את הבנים ומלא חסידות. יורדים להפסקה קצרה בין העצים. מיץ לימון קר ומתוק מעורר אותנו ואנחנו ממשיכים לכיוון מכלאת הג'מוסים. בחלקת האקלום אנחנו רואים אמא ג'מוס מניקה ג'מוס קטן והבן הצעיר מתלהב. יש משהו מרגש בלהסתובב בשבילים האלו, הכל מסביב ירוק, בצדדים חקלאים חורשים את  שדותיהם והג'מוס הזה שנמצא מטרים ספורים מאיתנו. כמעט הזוי.

לאורך מסלול הנסיעה הוקמו שלושה מצפורים שמשקיפים על אזור ההאכלה של העגורים. כל שנה עוצרים פה כ-80 אלף עגורים בשנה. שחקלאי האזור שהתארגנו ביחד עם הקק"ל והחברה להגנת הטבע מאכילים אותם כדי למנוע מהם לאכול את כל מה שצומח בשדות מסביב. בכניסה אמרו לנו שיש ימים שאפשר לראות 30 אלף עגורים ביחד. לא זכינו לזה, זכינו לכמה מאות. כל יום בשעות אחר הצהרים העגורים מגיעים למנוחת לילה ממסע ארוך ומפרך שהתחיל בים השחור, מחפשים מזון ומתארגנים לשנת לילה לקראת יום נוסף במסע לאפריקה.

החלטנו לחכות לשעת הנחיתה שלהם כדי לראות מקרוב את הפלא הזה שכולם מדברים עליו. בינתיים אנחנו ממשיכים ועוצרים ליד עץ רימון עמוס. יש פה קטיף עצמי אמרו אז אנחנו קוטפים ונהנים מהמתוק הזה שיכול להיות מתוק רק כשאתה קוטף בעצמך את הרימון ומתלכלך, נדבק לחתיכות צהובות קטנות שלא רוצות לרדת. סיבה טובה להפסקת מים וללכת לבדוק איך מצטרפים לסיור ערב.

מתברר שאגמון החולה הוא אתר אגרו-אקולוגי שבעברית פשוטה הוא אתר שמשלב עקרונות שמירה על הסביבה יחד עם חקלאות מקומית. לכן, רעשי הטרקטור נשמעים טבעיים לציפורים וניתן לעשות סיור בתוך עגלת מסתור מוסוות שמחוברת לטרקטור, בתוכה אנחנו מתיישבים.

כוריאוגרפיה של הטבע. ככה המדריך אמר ואין מה להוסיף. הציפורים נוחתות מתארגנות לשנת לילה, ציוצים, שירה רמה של ציפורים מסתובבות סביבנו עפות בהמוניהן, מטרים ספורים מאיתנו. הילדים שותקים. מרותקים למחזה מרהיב, השמים נצבעים אדום לוהט והציפורים רוקדות למולנו את ההכנות ללילה.

הטלפון רוטט לי בכיס. אמא של הילדים מתחילה להיות מודאגת. היא לא רגילה ליום שלם של שקט בלי הילדים. היה כל כך כיף שאפילו לא התקשרנו פעם אחת.

שעות פתיחה :

ימים א' – ה' – 09:00 –שעה לפני השקיעה

ימים ו' – ש' וחגים – 06:30 – שעה לפני השקיעה

טלפון : 6817137 -04

אתר אינטרנט : www.agamon-hula.co.il