טיול בנוף הרגוע של עמק חפר, וממנו עם נחל אלכסנדר אל חוף הים. מנוחה בצל מצוק, וגם הזדמנות ליהנות ממנעמי העיר, לאורך הטיילת של נתניה. מסלול הטיול יוצא מתחנת הרכבת בחדרה. תחנת הרכבת חדרה-מערב שוכנת על גבול יער חדרה. עוברים על הגשר מול התחנה [1] וניצבים לפני צריח של טנק - חלק מחניון נופש פעיל שיש בו גם פינות מסודרות למנגל.

בשבילי יער חדרה
הולכים בדרך עפר ועליה סימון של שביל ישראל בלבד. הדרך מתעקלת בתחילה בתוך היער ואחר-כך הולכת בשוליו. משמאלנו פרדסים ומטעי פקאן, מימין יער אקליפטוסים, ובכל רגע אפשר לסטות מעט מהשביל ולנוח בצילם של האקליפטוסים.
 
אחרי כשני ק"מ שביל ישראל מתעקל ימינה (מערבה) ונכנסים לחורשת אלונים. עוד כחצי ק"מ ואנו ב"חניון האלונים" [2]. גם כאן יש ספסלים ופינות פיקניק, אבל התפאורה מסביב היא של אלונים ולא של אקליפטוסים. 200-300 מ' אחר-כך אנחנו עוברים ליד שלט המפנה אותנו שמאלה אל שמורת בריכת יער, ואחרי עוד כמה מאות מטרים מביא אותנו השביל אל גבול הבריכה. בחורף חונים בבריכה עופות מים כמו שחפים ואגמיות, אנפות ומגלנים. יש כאן גם דו-חיים, חסרי חוליות וצמחי מים. בשלהי החורף וראשית האביב, יש פריחה מרהיבה של נורית המים בחלקים הרדודים של הבריכה.

על ביצות ואבטיחים
בהגיענו אל בריכת יער [3] פונים ימינה והולכים לצידה. אחרי כמה מאות מטרים פונים שוב ימינה ונכנסים לשטח חשוף. מימין נראה מאהל בדווי ובו שטח מגודר המשמש כדיר. הסימון מוביל אותנו לאורך הגדר, חוצה עוד גדר ומכניס אותנו לאזור של דיונות. בתוך הדיונות אנו רואים עדר של כבשים. בימי שישי אפשר לראות כאן גם צעירים מהסביבה, שמתרגלים את האופנועים והטרקטורונים והג'יפים שלהם בחארקות על הגבעות. בהעדר אובייקטים בולטים בשטח, סימון השביל מופיע כאן על ברזילי זווית שתקועים בחול.

ההליכה בדיונות מסתיימת במסילת הרכבת חיפה-תל-אביב. כאן אנחנו חוצים את המסילה [4], פונים שמאלה והולכים בדרך עפר נוחה לצד המסילה. הדרך צמודה לחורשה גדולה של אקליפטוסים, והיא חולית וטובענית במקצת. כעבור זמן היא הופכת לדרך כורכר נוחה, ולאחר כ–2 ק"מ מורה לנו סימון של שביל ישראל להיפרד ממנה ולפנות ימינה (מערבה) [5]. נוסעי רכבת מנפנפים לנו לשלום מקרונותיהם האדומים, בדרכם מבנימינה לתל–אביב.

השביל הולך לצד אחת התעלות המסתעפות מנחל אלכסנדר. האזור שאנחנו הולכים בו היה בעבר ביצה גדולה ועדיין אפשר לראות את האמצעים שהביאו לייבושה: תעלות ואקליפטוסים גדולים שנועדו לינוק את מי הביצה. עד מהרה מגיע השביל אל נחל אלכסנדר וממשיך מערבה קרוב לנחל. אפיק הנחל רחב ומימיו חומים–ירקרקים. אגמיות בודדות ושיחי סוף וגומא. פסטורליה. אין איש בחורשה הסמוכה. אין איש ליד המים. לאחר כקילומטר מתחבר השביל אל דרך כורכר הבאה מצפון. הדרך נמשכת סמוך למים והיא משופעת בפינות פיקניק.

ממול רואים מיבנה ערבי נטוש על ראש גבעה. שביל ישראל מעלה אותנו במשעול צר אל פיסגת הגבעה [6]. המיבנה הנאה בראש הגבעה הוא חורבת סמרה (ח'ירבת סמארה). הוא הוקם בסוף המאה ה–19 בידי עבדאללה סמארה מטול כרם, שריכז בידיו את כל האדמות שמצפון לנחל והשקיף מכאן על נחלתו. כעבור זמן קבע כאן השלטון העות'מני תחנה לגביית מכס על האבטיחים, שיוצאו מנמל האבטיחים בחוף מכמורת הסמוך. לנמל קראו מינת אבו זבורה, על שמו של איסכנדר אבו זבורה, איש עסקים ויזם מקומי שהפך את הנמלון הקטן למרכז של יצוא אבטיחים.

הנאות קטנות בנתניה
השביל יורד מהגבעה, חוזר אל דרך הכורכר שלרגליה וממשיך מערבה. הוא עובר בין דיונות, שמאחוריהן רואים כבר את בתי חופית וכפר ויתקין. שיחי הסוף כמו מטים את ראשיהם אל המים. הדרך מתקרבת אל כביש החוף. עד מהרה מגיעה הדרך אל צומת טי. כאן פונים שמאלה ועוברים תחת גשר שעליו מזדחלת התנועה העמוסה של כביש החוף. שחקני מכבי תל–אביב בכדורסל יתקשו לעבור כאן, משום שגובה הגשר הוא שני מטרים. מיד אחרי הגשר הזה עוד גשר, שעליו עובר הכביש למושב מכמורת. הפעם אנחנו עולים על הגשר, והולכים בשולי הכביש דרומה.

השביל יורד ימינה אל הדיונות. הוא מתרחק מנחל אלכסנדר ומזדחל בחול הטובעני לכיוון חוף בית ינאי. ליד קו החוף מתעקלים שמאלה, ממשיכים דרומה בסמוך לקו החוף ועוברים בין מגרש החניה לבין מסעדות הדגים [7].  יש כאן שירותים, מתקני שעשועים ומתקני מנגל, ואפשר למלא את המימיות במים.

השביל עולה על צוק סמוך וכבר יורד במדרגות כורכר אל חוף הים. ועכשיו דרומה לאורך החוף עד נתניה העיר הגדולה. תחילה עוברים לרגלי הווילות של בית ינאי, ואחר–כך עוברים לרגלי היישובים חבצלת השרון ושושנת העמקים. השביל הולך כאן על רצועת חוף צרה ויפה, בין קו המים מימין ומצוק מרשים של כורכר משמאל. ההליכה רכה מאוד ומרגיעה, ואם רוצים, אפשר לגוון את ההליכה בהשתכשכות במים או במנוחה בצל המצוק.

לאחר כ–5.5 ק"מ של הליכה על החול מגיע השביל אל חוף העונות (הקומה השנייה של המסעדה בחוף מתחזה לסירה כתומה), עולה שמאלה במדרגות אל הטיילת המטופחת של נתניה [8] וממשיך דרומה על הטיילת. ליד מלון פּארק עולה הטיילת לכיכר העצמאות ומשקיפה ממנה על חופי העיר.

 אפשר לעצור לשעה קלה, ולהזמין אספרסו קצר באחד מבתי הקפה הסמוכים לכיכר. אם אתם זקוקים לתדלוק של ממש - כדאי לסטות מהשביל ולהמשיך ברחוב הרצל אל השוק של נתניה.
מכיכר העצמאות יורדים במדרגות לטיילת וממשיכים ללכת בה דרומה. הטיילת הזאת פרוסה כמעט לכל אורך החוף: רק בקטע קצר אחד, נטול טיילת, מעלה אותנו השביל לרחוב דנקנר, ממשיך ברחוב ברוך רם קרוב לים, ואז מוריד אותנו שוב אל הטיילת.
החלק הזה של הטיילת מטופח אפילו יותר מהטיילת הצפונית. אותם שבילי אקרשטיין, מדשאות קצוצות דק וסימון השביל בולט על פחי האשפה לצד הדרך. הטיילת מסתיימת מעט לפני המיפגש של רחוב בן עמי עם רחוב ארליך. ברמזור בצומת הרחובות מפנה סימון השביל שמאלה לרחוב ארליך, וברמזור הבא ימינה לשדרות בן גוריון, כדי לעקוף ממזרח את בית גולדמינץ.

שדרות בן גוריון הן רחוב ארוך ורחב ההולך דרומה אל מחלף פולג. שתי שורות של דקלים נטועות משני צידי הכביש וסימון השביל מופיע על עמודי תאורה. לאחר כ–1.5 ק"מ בשדרה הזאת פונה השביל ימינה אל מגרש חניה קטן, וכאן הוא מתחבר לשביל מסומן כחול שכיוונו דרום–מערב. שלט מודיע על שמורת האירוסים, שלט הדרכה של שביל ישראל מתאר את המשך המסלול מכאן ועד ארסוף, ושלט אחר נוקב בשמות כל הפרחים שאפשר לראות בשמורה הקטנה הזאת.

השביל יורד מגבעת האירוסים דרומה, ומתקרב בתוך כך לקוטג'ים של שכונת רמת פולג. לאחר כקילומטר הוא פונה ימינה אל דרך כורכר, ההולכת דרומה אל החוף הירוק [9]. כאן, בחוף המוסדר, מסתיים המסלול. בחוף יש שירותים, ברזייה ומסעדה, ובסמוך לו מלון (החוף הירוק). אתם מוזמנים להתיישב על החול, ולחכות בסבלנות לשקיעה היפה ממול. כדי להגיע לתחנת הרכבת הקרובה בבית יהושוע [10] צריך לעלות ברגל מהחוף אל פאתי השכונה ולקחת מונית. המרחק הוא כשישה קילומטרים.

לפרטים על אפשרויות נוספות לטיול באזור:

עמותת התיירות נתניה

עמותה לעידוד תיירות, רח' הצורן 6 
נתניה 42504

טל: 09-8607632

פקס: 09-8606501

דוא"ל: anika_s@zahav.net.il

אתר האינטרנט:  www.netanya.muni.il

פרטים על לוחות זמנים, תחנות ורכבות, באתר רכבת ישראל: http://www.rail.co.il