מוזיאון ההעפלה וחיל הים

אף על פי כן

חיפה מזוהה עם ים, וזה סמלה מאז ומעולם. שמגיעים לחיפה מכביש החוף אי אפשר – וגם לא כדאי – לפספס בכניסה הדרומית של העיר את מוזיאון ההעפלה וחיל הים (שהוא גם המוזיאון הימי הלאומי), שנמצא בצד ימין של הדרך.

המוזיאון מוקדש לסיפור ההעפלה משנת 1934 ועד קום המדינה, ובחזיתו, לא הרחק מהכביש הראשי, מוצבת ספינת המעפילים "אף על פי כן", שמושכת תשומת לב רבה. פרק ההיסטוריה המרתק אודות ההעפלה מוצג באמצעות מסמכים אותנטיים, קטעי עיתונות, צילומים, דגמים וסרטים. אפשר לשמוע את סיפורה של כל אחת מספינות המעפילים, ואף לבקר הלכה למעשה בבטנה של ספינה כזאת.

כיאה לשם המוזיאון, הוא מביא גם את קורותיו של חיל הים מראשיתו ועד ימינו – החל בקשר הישיר בין ההעפלה, הפלי"ם והשירות הימי של ההגנה לפני קום המדינה, דרך ראשית ימי החיל ופועלו במלחמות ישראל ועד היום. במקום מוצגים כלי נשק וספינות ששימשו את החיל. לפני שנים אחדות נמשה גשר הצוללת דקר מאתר טביעתה, מעומק 3,000 מטר, והוצב כאן כגלעד לזכר חלליה. לא מכבר הוצבה בחצר המוזיאון הצוללת גל, ששירתה את חיל הים במשך שנים רבות.

מצפור סטלה מאריס

כוכב הים

ממוזיאון ההעפלה וחיל הים נעפיל לכיוון הכרמל הצרפתי, במעלה הדרך לסטלה מאריס. מימיננו כבר נשקף נוף מדהים. עוד רגע נוכל להחנות את המכונית ולהתרשם מהנוף כמו שצריך...

זהו. עכשיו נחנה בסמוך למצפור סטלה מאריס, שגובהו כ-150 מ' מעל פני הים. פירוש שמו של המקום, בתרגום מלטינית, הוא "כוכב הים". כאן הוא שיאו היפהפה של המפגש בין ההר לים. כדאי לנשום עמוק ולהקדיש דקות ארוכות להנאה מהתמונה הפנורמית שניבטת אלינו – של חיפה והנמל, מישור עכו והגליל המערבי. ביום של ראות טובה במיוחד אפשר לראות מכאן אפילו את החרמון.

המצפור, שנבנה בתחילת שנות ה-80, עבר באחרונה שיפוץ מקיף, והוא כולל כעת מבנה כיפה נאה, המתנוסס לגובה שבעה מטרים ומתהדר בתאורה ססגונית שמשתנה בהתאם לחגי שלוש הדתות. מומלץ מאוד להיות כאן בלילה – האווירה רומנטית, והרוח הקרירה מרעננת.

כנסיית סטלה מאריס ומנזר הכרמליתים

הגברת של הכרמל

בקרבת המצפור שוכנים המנזר והכנסייה הכרמליתיים. שניהם הוקמו במאה ה-18 על ידי חברי מסדר הכרמליתים "היחפים", נוצרים קתולים שהגיעו מאירופה. למעשה, זהו המרכז הכרמליתי החשוב בעולם. בחירת המקום לא היתה מקרית: חברי המסדר האמינו שבמקום זה נמצאים שרידיו של בית תפילה עתיק, המזוהה כמקום הפולחן הקדום ביותר בעולם המוקדש למרים, אֵם ישו. זו, אגב, הסיבה לכך ששמה המקורי של הכנסייה הוא "גברתנו של הכרמל".

בחזית הכנסייה, על גבי במה, ניצב פסלה של מרים אוחזת בבנה ישו. זהו פסל מקודש, המכונה "נוטרדאם של הכרמל". תקרת הכנסייה מעוטרת בציורים מרהיבים, בהם נראים אליהו הנביא העולה השמָימה, דוד הפורט על הנבל, הנביאים ישעיהו, יחזקאל ודניאל, "המשפחה הקדושה" וקדושי המסדר הכרמליתי. 14 מצבות הפזורות בחצר מייצגות תחנות בדרכו האחרונה של ישו, ומול פתח הכניסה ניצבת אנדרטה לזכר חיילי נפוליאון שנהרגו בקרבות על עכו. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי במשך תקופה מסוימת שימש המנזר הצמוד לכנסייה כבית חולים צבאי לחיילי נפוליאון. במנזר עצמו יש מוזיאון קטן לתולדות המקום, ובו אוסף של עתיקות שהתגלו בסביבה.

במתחם הכנסייה והמנזר מוצב שלט המסביר כי המקום חשוב בשל העובדה שכאן "אליהו הקדוש לחם בעובדי האלילים שעל הכרמל". ואכן, כ-800 מ' במורד המצוק לעבר הים מצויה מערת אליהו, שעל פי המסורת הנוצרית מזוהה כקברו של אליהו הנביא, ואילו המסורת היהודית (מימי הביניים) קושרת את המקום לקברו של הנביא אלישע, תלמידו של אליהו.

מוזיאון ראובן ועדית הכט באוניברסיטת חיפה

ארכיאולוגיה ואמנות על הגובה

מהכרמל הצרפתי נמשיך אל אחת הנקודות הגבוהות ביותר בפסגת הכרמל, שבה גם נמצא המגדל השני בגובהו בעיר – מגדל אשכול, שבאוניברסיטת חיפה. אולם פנינו מועדות למוזיאון ראובן ועדית הכט, הממוקם במתחם האוניברסיטה. נחנה ליד בית הקפה "קפה דשא", משם הגישה למוזיאון קלה ונוחה, והנוף עוצר נשימה.

המוזיאון, שנחנך בשנת 1984, נבנה ביוזמת ד"ר ראובן הכט, מייסד ממגורות דגון בחיפה וממייסדי חבר הנאמנים של האוניברסיטה. הכט היה אספן נלהב של פריטי ארכיאולוגיה, והאמין שתחום זה הוא אחד מביטוייה החשובים של הציונות, וכי הממצאים הקדומים הם הוכחה לקשר בין העם היהודי לארץ ישראל.

התצוגה העשירה שבמוזיאון ערוכה ברצף כרונולוגי – מהתקופה הכלקוליתית ועד שלהי התקופה הביזנטית – וכוללת מטבעות, חותמות, משקלות, תכשיטים, צעצועים, נרות שמן ושבעת המינים. ויש גם אטרקציה: ספינה מהמאה החמישית לפני הספירה, שהשתמרה היטב לכל אורכה, מהחרטום ועד לירכתיים. עוד בענייני ים וספנות: שחזור הנמל הפניקי במפרץ הצפוני בעתלית וממצאים השייכים לתרבות הפניקית.

באגף לאמנות של המוזיאון מוצגות יצירות מתקופות וזרמים אמנותיים שונים, החל מאמצע המאה ה-19. המוזיאון, על כל אגפיו, פתוח בכל ימות השבוע ומציע סיורים מודרכים בשפות שונות, לבני כל הגילים.

היום השני: מסע בזמן בין הר וים

שמורת נחל מערות

פרהיסטוריה בשיפולי הכרמל

את היום השני של הטיול, שאותו נבלה באזור חוף הכרמל, נתחיל בביקור אצל האדם הקדמון... ניסע על כביש החוף הישן (כביש 4) לכיוון תל-אביב, ומיד אחרי מושב עין-כרמל (שבצד ימין) נראה שלט הכְוונה המורה על פנייה שמאלה אל שמורת נחל מערות.

השמורה, הנמצאת בשטחו של גן לאומי פארק הכרמל, משתרעת על שני צִדי נחל מערות. מעל הגדה הדרומית של הנחל, בשיפוליו המערביים של הכרמל, התגלו מערות ובהן שרידים ועדויות לנוכחותו של האדם הקדמון באזור זה. מהממצאים שנתגלו אפשר ללמוד על קיומו של רצף יישובי שנמשך כמיליון שנה (!).

באתר שלוש מערות עיקריות: מערת התנור הגדולה, שבה התקיימו שלוש תרבויות אנושיות; מערת הגמל, ובה תצוגה של כלים שהיו בשימוש האדם בתקופת התרבות המוסטרית, לפני כ-300 אלף שנה; ואילו במערה השלישית, מערת הנחל, שעומקה כ-90 מ', מוצג חיזיון אורקולי הממחיש את אורח החיים של האדם הקדמון. מחוץ למערה מוצג דגם של שלד הממחיש צורת קבורה שרווחה בקרב אנשי התרבות הנטופית, מלפני כעשרת אלפים שנה. עצמות שנמצאו בירכתי המערות מלמדות על עושר עולם החי שהיה באזור בתקופות הפרהיסטוריות.

מחנה המעפילים בעתלית

מאבק להגשמת חלום

על תקופה קרובה בהרבה נלמד בתחנה הבאה – מחנה המעפילים עתלית. לשם כך נצא משמורת נחל מערות בחזרה אל כביש 4, נצפין אך מעט עד צומת אורן, בו נפנה שמאלה (מערבה). נעבור את הגשר מעל כביש החוף ונפנה ימינה בעקבות השילוט למחנה המעפילים עתלית.

האתר הוכרז לפני שנים אחדות כאתר לאומי. כאן בנו הבריטים בתקופת המנדט ובתחילת מלחמת העולם השנייה (1939) מחנה גדול על שרידי בסיס צבאי, במטרה לעצור מעפילים בלתי חוקיים. במהלך כל תקופת קיומו היו עצורים במחנה כ-60 אלף מעפילים, וכן פעילי הישוב שנאבקו בשלטון הבריטי ובהם עצורי "השבת השחורה". אחד האירועים הבולטים ביותר בתולדות המקום היה בליל ה-9 באוקטובר 1945, בו שוחררו עצורי המחנה בפעולה נועזת של לוחמי הפלמ"ח.

לאחר הקמת המדינה שימש המחנה כאחד מאתרי הקליטה לגלי העלייה ההמונית. במבצע סיני (מלחמת קדש) תפקד המקום כמחנה שבויים, וכך גם במלחמת ששת הימים, שאחריה ננטש כליל. בשנת 1987 לקחה המועצה לשימור אתרים את המחנה תחת חסותה, שיקמה ושחזרה אותו. כיום אפשר לבקר בצריפי המגורים, להתבונן בתמונות ולצפות בחיזיון אור-קולי, לשבת בסיפון של דגם ספינת מעפילים, להביט במבנה החיטוי ולהבין עד כמה קשים היו חיי המעפילים בספינות והעצורים במחנה.

במרכז התיעודי שבמקום, "בנתיבי ההעפלה", יש מאגר מידע ממוחשב המכיל שמות של מעפילים, פעילי העפלה, מתנדבים, עצורי המחנות בקפריסין, בעתלית ובמאוריציוס, וכן מידע מקיף הנוגע לתקופת ההעפלה.

יקב תשבי בבנימינה

טוב שֵם ויין טוב

כשפרק המורשת החשוב הזה מאחורינו (תרתי משמע), נמשיך מעט דרומה בכביש החוף, לחוויית סיום מלאת עפיצות... במחלף זכרון-יעקב נחזור לכביש 4 (בצומת פוריידיס) וננוע דרומה. בצומת בנימינה נפנה שמאלה, אל תוך המושבה. בהצטלבות עם מסילת הרכבת נפנה שוב שמאלה, לכיוון זכרון-יעקב.

ביציאה הצפונית מבנימינה, בדרך העולה לזכרון-יעקב, שוכן יקב תשבי. את היקב הקים לפני יותר מ-120 שנה מיכאל חמליצקי, שהגיע מרוסיה אל שפיה הסמוכה לזכרון-יעקב ונבחר על ידי הברון רוטשילד לטעת כרמים באזור. באותם ימים ביקר באזור חיים נחמן ביאליק, והציע לחמליצקי לשנות את שמו לתשבי – ראשי תיבות של "תושב שפיה בארץ ישראל". וכל השאר – היסטוריה.

במשך חמישה דורות מטפחים בני שושלת תשבי את היקב המשפחתי. יש כאן מרכז מבקרים, מזקקת קוניאק אותנטית, חנות יין וגבינות ומסעדה חלבית הצופה לכרמים ולמטע הזיתים. אפשר להשתתף בסיור מודרך ביקב, והכי כדאי – לטעום... לחיים!

 
המסלול באדיבות לישר עיתונות בע"מ.