בשנת 1858, שנתיים לאחר תום מלחמת קרים, הגבירו הרוסים את אחיזתם בארץ ישראל. הם רכשו מהממשל העות'מאני חלקה רחבת ידיים, לא הרחק משער יפו, ובנו עליה אכסניות מרווחות לצליינים, כנסייה, בית חולים, בורות מים ומבנים נוספים. מאז נודע המקום כ"מגרש הרוסים".

אחרי מלחמת העולם הראשונה השתלטו הבריטים על כמה מהמבנים והושיבו בהם את מטות המשטרה והבולשת. מבנים אחרים הפכו לבית סוהר, בית משפט ובית חולים. עם סיום המנדט הבריטי השתלטו לוחמי ירושלים על המבנים, ואחרי זמן מה הוקמו בהם מוסדות ממשל ישראליים שונים. החלק המערבי של מגרש הרוסים גובל כיום בכיכר ספרא, היא כיכר העירייה.

בסיור זה נתרשם מאחדים מהמבנים שבמגרש הרוסים וברחובות סמוכים אליו – הלני המלכה, הנביאים ושבטי ישראל.

חצר סרגיי (רח' הלני המלכה 13)

האח שירש את הקיסרות

חצר סרגיי נבנתה בשנת 1890 כאכסניה לרווחתם של עולי רגל וצליינים מרוסיה הצארית. היא נקראת של שם סרגיי אלכסנדרוביץ', אחיו של הצאר אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה. הקיסרות היתה אמורה לעבור לידיו של אלכסיי, בנו של ניקולאי, אך מכיוון שהיה חולה המופיליה, היה סרגיי המועמד הבא. חצר סרגיי היתה המרשימה והמפוארת באכסניות הצליינים שבמגרש הרוסים. היא נועדה לשמש בעיקר צליינים בעלי מעמד.

החצר שלווה ונעימה מאוד. שני מגדלים גדולים בולטים בה, ויש בה גם בור מים מאותה תקופה. מבנה האכסניה משמש כיום את משרד החקלאות. באגף הצפוני של המתחם, ששימש כאורווה וכמחסני האכסניה, שוכנים כיום משרדי החברה להגנת הטבע. 

כנסיית השילוש הקדוש

כמו בכיכר האדומה

כנסיית השילוש הקדוש, הניצבת במרכז מגרש הרוסים, היא המבנה העיקרי במתחם. בנייתה נשלמה בשנת 1872, ובטקס חנוכתה נכח הנסיך ניקולאי, שביקר אז בארץ.

הסגנון האדריכלי של הכנסייה מזכיר מאוד את זה של כנסיית ואסילי הקדוש שבכיכר האדומה במוסקבה. היא בנויה מאבן לבנה, ויש לה שמונה כיפות. במקורן היו הכיפות צבועות ירוק, אך בשנת 1994 צופו בנחושת, ובראש כל אחת מהן נקבע צלב זהוב.

הכנסייה אינה גדולה, מאחר שבוניה יצאו מתוך הנחה שהיא מיועדת לשרת את שוכני המתחם בלבד, וכי הצליינים יעדיפו להתפלל בכנסיות החשובות של העיר העתיקה.

בניין הקונסוליה הרוסית (כיכר ספרא, בניין 2)

חפשו את ה-H

בניין הקונסוליה הרוסית נחשב בזמנו אחד המבנים הנאים בסביבה. בעברו התהדר במגדל, שכיום איננו עוד. בראש המבנה, באגפו המערבי, מופיעה האות H (מקבילה בכתב הקירילי-רוסי לאות N), המסמלת את האות הראשונה בשמו של הצאר ניקולאי.

לאחר מלחמת העצמאות עבר המבנה לרשות האוניברסיטה העברית, וכיום הוא משולב בבנייני עיריית ירושלים.

בית מחניים (רח' שבטי ישראל 34)

בניין רב תהפוכות

הבית, שהיה ביתו של הבנקאי יעקב יוהאנס פרוטיגר, נבנה בשנת 1885. פרוטיגר עבד בשירותו של בנק המיסיון. לימים רכש את הבנק והיה לבעליו. בנק פרוטיגר סייע בבניית שכונות יהודיות בירושלים כגון מחנה-יהודה וסוכת-שלום. מעל פתח הכניסה של הבית חקוקה הכתובת "MAHANAIM", רמז לפסוק המקראי הדן במקום המפגש של יעקב אבינו עם מלאכי אלוהים: "ויקרא שם המקום ההוא מחניים" (בראשית ל"ב 2).

לימים התערער שיווי משקלו הנפשי של פרוטיגר, והבנק התמוטט. בית מחניים עבר לרשות הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, שהיתה מהנושים של הבנק. אחר כך שכן במבנה זה בית הספר לבנות על שם אוולינה דה רוטשילד. במלחמת העולם הראשונה פוזר בית הספר, והבניין שימש למגורי קצינים עות'מאנים. אחרי המלחמה התגורר בו מנחם אוסישקין, שנאלץ בשנת 1927 לפנותו לטובת הנציב העליון הבריטי לורד צ'רלס פלומר, אשר גר כאן עד להשלמת בנייתו של ארמון הנציב. שנים אחדות לאחר מכן חזר הבית להיות בית הספר על שם אוולינה דה רוטשילד, אולם אחרי מלחמת העצמאות, כשהרחוב היה כבר סמוך לגבול, עקר בית הספר למקום אחר בעיר.

כיום שוכנת בבית מחניים לשכת שר(ת) החינוך והתרבות.

בית החולים האיטלקי (רח' שבטי ישראל 29)

אדריכלות איטלקית במיטבה

זהו מבנה מרשים, הכולל במרכזו כנסייה ובראשה כיפה מתומנת. לצד הכנסייה נבנה מגדל פעמונים ריבועי, בנוי בסגנון רנסאנס איטלקי, המזכיר את ארמון מדיצ'י שבפירנצה. ראש מגדל הפעמונים מעוטר בשני פסלים, שכל אחד מהם בדמות זאבה. יש להניח שמתכנן המבנה, האדריכל הנודע אנטוניו ברלוצי, שאב השראה ממסורת האדריכלות של מולדתו.

אגף בית החולים הוא בעל גג שטוח ומעקה משונן, המזכיר חומה עתיקה ויוצר מעין דיאלוג עם חומות ירושלים. חלונות המבנה בעלי קשת מחודדת, מעוצבים בסגנון גותי. בעבר היה המבנה מעוטר בשלטים מאבן וממתכת, שנשאו סמלים של ערים באיטליה.

בית החולים נחנך בשנת 1919. בזמן מלחמת העולם השנייה תפס חיל האוויר הבריטי את המקום והפך אותו למטהו (איטליה נחשבה אז מדינת אויב לבריטניה). לאחר סיום המנדט השתלטו על הבניין כוחות צה"ל, שניצלו את המגדל הגבוה לתצפית לעבר ירושלים המזרחית בתקופת מלחמת העצמאות. עם תום המלחמה שב בית החולים לבעליו – הנזירות האיטלקיות ממסדר קוטולגו, והן עברו להתגורר בו. ממשלת איטליה דרשה מישראל לתקן את נזקי המלחמה שנגרמו לבניין, אך ישראל סירבה, בטענה שהנזקים נגרמו מהפגזות הירדנים. בסופו של דבר, בשנת 1963 רכשה ממשלת ישראל את הבניין, והוא משמש עתה את משרד החינוך.

בניין הקונסוליה האתיופית (רח' הנביאים 38)

מבנה הקונסוליה האתיופית הוקם בשנת 1928 על ידי הקיסרית זאודיתו, רעייתו של הקיסר היילה סילאסי. הקיסרית חלמה לבוא יום אחד לעיר הקודש ולהשתכן בה. היא בנתה בית ענק ובו כ-90 חדרים.

חזית המבנה מעוטרת באריחי קרמיקה, היוצרים יחדיו את סמל בית המלוכה האתיופי – אריה חובש כתר, ובראש הכתר צלב. משני צדי האריה רשומה כתובת בשפת הגֶז (ניב שמי קדום, שבו מתפללים האתיופים הנוצרים), שתרגומה – "ניצח האריה משבט יהודה". 

הקיסרית לא זכתה לשכון בבית הזה. תחת זאת השתמש בו הקונסול האתיופי, כפי שמעיד סמל הקונסוליה שעודנו מתנוסס בכניסה. כיום משמש המבנה למגורים.

היום השני: החוזה והצדק

מוזיאון הרצל

מסע ציוני

מוזיאון הרצל, שבהר הרצל, יעניק לכם חוויה מרגשת. במהלך הביקור תוכלו לדמות ישיבה בבית קפה וינאי עם חוזה המדינה, לסייר אתו ברחובות פריז, לצפות בדרמה שהתחוללה במהלך הקונגרס הציוני הראשון וללוות את הרצל במסעותיו. המסע הזה נערך באמצעות סרט שהופק במיוחד למוזיאון.

בכניסה למוזיאון תראו את שולחן הכתיבה שעליו כתב הרצל את ספרו "מדינת היהודים". בחדר הסמוך תוכלו לשבת לצד בני דמותם של צירים שלקחו חלק בקונגרס.

בחדר אחר מוצג, מאחורי חלון זכוכית, חדר העבודה המקורי של הרצל – עם המכתבה, הספרים, הציורים ופינת ההסבה שלו. מסביב מוצגים כמה מחפציו האישיים, ובהם מקלות הליכה והכובע שחבש בעת ביקורו בארץ בשנת 1898. 

מוזיאון הרצל פתוח בימים ראשון עד חמישי בשעות 9:00-16:00. הסיור המודרך נמשך כ-50 דקות.

קבר הרצל

רק מילה אחת

המצבה על קברו של בנימין זאב הרצל, במרומי ההר הנושא את שמו, עשויה אבן ענקית הניצבת בדד ברחבה גדולה. רק המילה "הרצל" חקוקה על המצבה – מעט המחזיק את המרובה.

עצמותיו של הרצל הועלו ארצה בשנת 1949, ומאז עורכים כאן טקס מדי כ' בתמוז. לא הרחק מקברו של הרצל טמונים בני משפחתו ומנהיגי התנועה הציונית. הקבר עצמו ניצב בראשה של חלקת גדולי האומה, שבה טמונים רבים ממנהיגי ישראל – ובהם הנשיאים זלמן שז"ר וחיים הרצוג, וראשי הממשלה לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין.

בית המשפט העליון

"ינחני במעגלי צדק"

עד שנת 1992 שכנו מוסדותיו של בית המשפט העליון במבנים שונים במגרש הרוסים. באותה שנה נחנך המִשכן הנוכחי, שהוא יצירה אדריכלית מיוחדת במינה. רבים באים לכאן רק כדי להתרשם מן המבנה. האדריכלים תכננו אותו כך, שהאור הטבעי חודר לכל האגפים, שכן אור מסמל אמת וצדק. עיקרון זה בא לידי ביטוי בולט בחלון הענק שמעל אולם הכניסה, המשקיף אל השכונות הסמוכות ומסמל את הקשר של בית המשפט לעיר שבתוכה הוא נמצא.  

האדריכלים עשו שימוש רב בקווים ישרים מול קווים מעגליים – המחשה של החיפוש המתמיד אחר דרך הישר, דרך הצדק, על פי הפסוק "ינחני במעגלי צדק למען שמו" (תהילים כ"ג 3). דוגמאות לכך אפשר למצוא במעגלי האור שבקצה הפירמידה של הספרייה המשפטית, במעגלי המים שבחצר הקשתות, וכן באולמות המשפט עצמם, הבנויים מחצאי מעגלים שבהם יושבים השופטים ומחצאי מעגלים נוספים שבהם יושבים הפרקליטים מהקטגוריה ומהסנגוריה.

בית המשפט פתוח למבקרים בימים ראשון עד חמישי, בשעות 8:00-14:30.

הגן הבוטאני האוניברסיטאי בגבעת-רם

נווה מדבר עירוני

אין מקום טוב יותר לסיים בו את הסיור הירושלמי, מאשר בגן פורח. הגן הבוטאני האוניברסיטאי הוא מעין נווה מדבר עירוני, שבו גדלים כ-800 מיני צמחים. חלקות הגן מייצגות 15 אזורי צמחייה ממקומות שונים בעולם: אגן הים התיכון, אוסטרליה, ניו זילנד, אירופה, אפריקה ואזורים נוספים. יש כאן גם חממה טרופית מקורה ובריכה עם צמחי מים.

פתוח: בימים ראשון עד חמישי ובשבת – מ-7:00 בבוקר ועד חשכה. בימי שישי ובערבי חג עד שעתיים לפני כניסת השבת או החג.

המסלול באדיבות לישר עיתונות בע"מ.